מעגלים

מאת עֹפר שני

"שיט", צעק אנדרו. "שיט, שיט, שיט". "כן, המצב די גרוע" אמר קול מהתא השכן, קול של זמרת סופרן שדומה שעישנה יותר מדי. "שיט", הוסיף אנדרו, הפעם בשקט, כשזיהה למי שייך הקול. "אין סיכוי שהיא תרצה לצאת איתי עכשיו".
"לא, אני מתכוון לשיט במובן המוחשי ביותר שאפשר להעלות על הדעת", ענה אנדרו, וקילל את עצמו שלא שתק וזהו. "כבר אמרתי לחבר'ה מתחזוקה שהשירותים באגף הזה נסתמים כל שני וחמישי, ובהתחשב בכך שהיום יום חמישי הייתי צריך לחשוב על זה מראש". "טוב, אבל לא יכולת לדעת שהכבידה המלאכותית תתקלקל דווקא עכשיו", ענתה ורוניקה, מחניקה בקושי את הצחוק.
אנדרו דווקא הבין את ההומור שבמצב, וברור שאם זה היה קורה לסמל פיצג'רלד היה מתגלגל מצחוק. אבל כשהוא עצמו היה גיבור הפרשה היה קשה לראות את הצדדים החיוביים שבעניין. "פלופ" ו-"ספלאש" ולאחריהם צלילים נוספים של "שיט" הדהדו ברחבי האגף כשהכבידה המלאכותית חזרה פתאום לפעול.
אנדרו יצא מן התא כשעיניו נעוצות ברצפה כאילו קיווה לגלות בה את משמעות החיים, או לפחות את כבודו האבוד, ומיהר אל מעבר לפינה לכיוון החדר שלו. אמנם המקלחות המשותפות של האגף היו קרובות יותר, אבל הדבר האחרון שרצה היה להסביר למישהו מה קרה. "ביי אנדרו", צעקה אחריו ורוניקה, "אל תרגיש רע – אני בטוחה שזה ירד בכביסה". "אבל לא הכתם על הנפש שלי", חשב לעצמו.
אנדרו היה קצין איתור ולכידה זוטר, והתחיל לא מזמן את שנתו השלישית על סיפון הגלינדה. בהכשרתו היה ביולוג-זואולוג, והוא לא אהב לטוס. לא בחלל ולא באטמוספירה. באקדמיה היה מחוייב בכמה קורסי תעופה, ואת אחד מהם נאלץ לקחת פעמיים. הוא גם הרס שלושה זוגות מדים, שבניגוד לטענות של אגף האפסנאות לא היו עמידים בפני הקאות חוזרות ונשנות. אלא שלא היה הרבה ביקוש לביולוגים-זואולוגים על כדור הארץ, ולכן נאלץ להצטרף לצוות הגלינדה.
את הקפיצה הראשונה לעל-חלל הוא בקושי שרד. באקדמיה סיפרו להם כמובן על ההשפעות של עיוות מרקם המרחב-זמן על המוח האנושי, ושיש המשווים את החוויה למוות ולידה מחודשת. מוחו לא ידע להבחין בין מוות אמיתי לתחושה הנגרמת בעת הקפיצה, ולכן בדיוק כמו הקלישאה הידועה דאג לארגן לאנדרו כרטיסים בשורה הראשונה לשידור חוזר של חייו. אנדרו לא אהב את מה שהציגו שם. במיוחד לא אהב את הטיפוס שבחרו שיגלם את עצמו.
"לפחות יש לי עוד כמה ימים עד שהסיורים מתחילים", חשב בהקלה בזמן שהתנגב. הגלינדה הקיפה מזה כמה שבועות כוכב לכת מסיווג M במסלול הקפה שגרתי. התצפיות הראשוניות הסתיימו, כמו גם סריקת התדרים הרגילה. לשמחתה הרבה של מנהלת המעבדה התצפיות איששו את ההערכות שאמנם על ההכוכב מתקיימת ציווליזציה אינטיליגנטית, אך היא נעדרת אמצעי תקשורת מפותחים שהיו מקשים על שמירת הסיורים הקרקעיים חשאיים.
את הימים הבאים עבר בהכנות לסיורי השטח. ביחד עם שאר המאתרים סרק את אלפי שעות ההקלטה שאספו הגשושויות, וערך רישומים מדוייקים של בעלי החיים שהתגלו על הכוכב. תפקידו של מאתר היה פשוט – ללכוד בעלי חיים למחקר. על הסובייקטים להיות ממגוון רב ככל האפשר של מינים, ומבתי גידול שונים. המאתרים שמו דגש רב על נגישות גיאוגרפית מחד, ומרחק רב ככל האפשר ממרכזי היישוב התבוניים שעל הכוכב מאידך. לעיתים נדירות היו מקבלים אישור ללכוד בעל חיים מבוייתים. הללו, כך הבטיחו לאנדרו במעבדת המחקר, זכו לטיפול לא פולשני, והוחזרו למקומם בתום סקירת המערכות מבלי שבעליהם הרגישו בכך.
לא בכל כוכב נמצאו בעלי חיים מבוייתים. מרבית כוכבי הלכת היו בשלבי התפתחות מוקדמים מאוד, בלי שהתפתחה בהם ציביליזציה. שם העבודה הייתה קלה מאוד. הייתה כמובן הקפדה יתרה על השארת חותם מינימלי באקו-סיסטם של הכוכב, כדי להבטיח שהתהליכים האבולוציונים לא ייפגעו. אנדרו ניסה למחות כמה פעמים שאין ברשותם את היכולת באמת להעריך את ההשפעה ארוכת הטווח של פעילותם על הכוכב. אבל המתמטיקאים מהמעבדה נפנפו בחישובים מסובכים ובסימולציות שהריצו על דורותי, שהוכיחו שהוא טועה. לפחות כך הם טענו. הכישורים המתמטיים של אנדרו לא היו טובים מספיק כדי להבין את חישוביהם. מלבד זאת, למתמטיקאי הראשי הייתה נטייה להתיז רוק כשהתרגש, מה שעודד את אנדרו להוריד את הראש ולהתעסק בענייניו כפי שהתבקש לעשות. לא לפני שניגב את המצח שלו בשרוול המדים.
דורותי היה הכינוי שקפטן פ.ל. באום נתן למחשב של הגלינדה. "ולי אתם יכולים לקרוא אוז", אמר לקצינים הבכירים, אבל מאחורי גבו כינו אותו כולם "טוטו". מימדיו אמנם העידו ששרידי דם נרווגי עתיקים זורמים בעורקיו, אבל פ.ל. באום היה בעל מזג של שנאוצר קטן ועצבני, שצריך לנבוח על כולם על מנת להוכיח את עליונותו התמידית. הדיבור בצוות היה שהוא מפצה על משהו. כולם חשבו שהוא כועס על כך שדילגו עליו כבר פעמיים בסבב המינויים, ושהוא נתקע עם הגלינדה, שהייתה חללית המחקר המיושנת ביותר בצי. אבל למען האמת הוא סתם לא היה מרוצה כל כך מגודל הפין השלו.
כוכב מסיווג M פירושו חיים מבוססי פחמן וחמצן, מה שהבטיח נוחות יחסית. הצמחייה נראתה דומה לצמחייה הטיפוסית של כדור הארץ, ואפילו בעלי החיים היו דומים. אלה היו המשימות שאנדרו אהב. טוב, אהב זו אולי קצת הפרזה. לא ביקש את נפשו למות בכל פעם שרגלו דרכה על סיפון סיירת השטח יהיה תיאור מדויק יותר. בסך הכל היה די פשוט לאתר וללכוד בעלי חיים על כוכבי לכת ממשפחת ה-M. מלבד זאת, כלובי המעבדה כבר היו עמוסים לעייפה באורגניזמים דמויי פרות, כלבים, חתולים, נחשים, עכבישים חיפושיות וגחליליות (פרופסור קירה ממש אהבה גחליליות), ולא היה צורך בעוד כאלו. אין מה להשוות בכלל לכוכבים ממשפחת ה-S, בהם היו החיים מבוססי סיליקון. שם העבודה הייתה תמיד מורכבת ולא נעימה. הדרך העיקרית להבדיל בין אורגניזם חי לסתם סלע בכוכבים אלה היא לחכות עד שהסלע מנסה לנשוך אותך. כן, כוכב מסיווג M פירושו כמה סיורים קצרים, דיווח חזרה שחוץ ממשהו שהזכיר ג'ירפה דו-ראשית אין ממצאים חדשים, ושעות ארוכות על סיפון הטיסה בחברתה של ורוניקה. "אם היא רק הייתה מסתכלת עלי כמו שהיא מסתכלת על המתמטיקאים", חשב לעצמו אנדרו בזמן שלגם משקה מריר בצבע חום זהוב, שעליו כיפת קצף עדינה. באחת המשימות מצאו המאתרים פירות של שיח שנראה כמו הכלאה בין טבק, קפה, וקקאו. קצין הרפואה הראשי אישר אותם לשימוש, והברמן של הגלינדה הצדיק את התואר מיקסולוג ראשי, ורקח מהם משקה מריר אך מרענן, שזכה לכינוי קפה-סיגריה-שוקו-דלוקס. מייק היה אולי מיקסולוג מעולה, אבל היה מחורבן בלתת שמות לדברים.
"אז לא הצלחתם ללכוד את הג'ירפה הדו-ראשית?", שאל קול סופרן מעושן. אנדרו שנשלף בהפתעה מתוך הרהוריו השתנק וכמעט התיז את שארית הקסש"ד (קפה-סיגריה-שוקו-דלוקס כפי שכונה על ידי הצוות) לכל עבר.
"אה…, לא…, כלומר… אה… כן. אבל אה… לא צפינו את האפשרות שהיא יכולה… אה.. לנתק ראש אחד ולהמשיך רק עם השני. אז.. אה.. אחרי שלכדנו אותה היא פשוט ברחה, ואה.. בפיקוח אמרו לנו לוותר".
"הפיקוח האלה תמיד הורסים את כל הכיף", אמרה ורוניקה. אנדרו הנהן בהסכמה, אם כי במקרה הזה הוא שקל לנשק לפיקוח את הרגליים על כך שקיצרו לו את הסיור.
אנדרו וורוניקה למדו באקדמיה ביחד. הם היו מיודדים, ואנדרו קיווה שזה יתפתח ליותר מזה. אבל בין הגמלוניות שלו לבין חיבתה של ורוניקה למתמטיקאים, סיכוייו של ביולוג-זואולוג קצת ביישן היו קלושים.
הם בילו מספר דקות בשיחה בטלה על שגרת החיים בגלינדה, ולכמה רגעים אנדרו שכח שהם נמצאים בקופסת טיטניום, סיבי פחמן וצמר גפן, ששועטת בריק במהירות של כמה עשרות אלפי קילומטרים בשעה. בקורס "מבוא להנדסת חלליות ללא-מהנדסים" אנדרו הופתע לגלות איזה חלק חשוב היה לצמר גפן בבניית ספינות חלל. בלילות הייתה המחשבה על קופסת הפח המעופפת הזאת מתנפלת עליו לפעמים, בדיוק כמו הטיגריס-צפע-בבון-משודרג שהתנפל עליו באחת המשימות. משום מה הרשו למייק גם לתת שמות לחלק מן האורגניזמים. כשזה היה קורה אנדרו היה מתעורר בבעתה, ובמשך כמה דקות מנסה להבין אם זו רק זיעה.
"אוו, אתה חייב לשמוע משהו", אמרה פתאום ורוניקה בלחש, והניחה עליו יד. "יש שמועה שמחר מוציאים אתכם למשימה מיוחדת. משהו חדש וסופר סודי".
מרגע שהיד של ורוניקה נחה על שלו, אותות מצוקה החלו להתפשט במערכת העצבים של אנדרו כמו שריפת קוצים. "מה עושים עכשיו?", שאלו כולם בבת אחת, והמוח של אנדרו, שלא עמד בעומס, פשוט נתן הוראה לכבות את כל המערכות הלא חיוניות, כמו למשל שמיעה, ראייה ונשימה.
"מה?"
"כבר שבועיים שאנחנו מריצים סימולציות על מאפייני התנהגותם של תושבי אחד הכפרים בתת היבשת הדרומית, ונראה לי שזה קשור. אנחנו כמעט אף פעם לא מתעסקים עם ניבוי התנהגויות חברתיות. ממש מוזר שנתנו לנו להתעסק בזה בכלל". אנדרו לא ממש הבין על מה ורוניקה מדברת, אבל זה לא הפריע לו להרגיש רע מכל העניין. הוא שנא משימות מיוחדות. בפעם האחרונה שיצא למשימה כזאת התנפל עליו טצב"מ. הוא שוב נאלץ לבקש זוג מדים חדשים מסמל פיצג'רלד, והוכתר בתואר המפוקפק "לקוח מספר אחת" של מחלקת האפסנאות.
"את בטוחה?", שאל אנדרו בקול עגמומי. "כן, סגור. איך אני מקנאת בך. יוצא אל השטח, מתחמק מחיות פרא, צד טורפי על. הלווואי וגם הייתי יכולה להצטרף". עיניה של ורוניקה הצטעפו. "אבל", נאנחה, "במקום זה אני תקועה עם דורותי כל היום". אנדרו לא רצה להרוס לה את הפנטזיה. למען האמת רוב היצורים שלכד היו מינים הדומים לחרקים, וקשה להתלהב ממה שהוא בסופו של דבר לא יותר מאיסוף כפייתי של ג'וקים.
"טוב, אני מניח שאשמע על כך בתדריך הבוקר", אמר אנדרו ונפרד מורוניקה לשלום. בדרך לחדר התגברה בו התחושה ששוב הוא יבחר לצוות המשימה המיוחדת, אם אכן יש כזו. זה לא היה בלתי מתקבל על הדעת – כמעט תמיד בחרו בו למשימות מיוחדות. למרות כל מאמציו להפגין בינוניות מוחלטת הכוחות שלמעלה ראו לנכון משום מה לשלוח אותו למשימות המורכבות ביותר. הוא לא היה ביולוג מבריק, ועוד פחות מכך זואולוג. אבל היה לו שכל ישר, ישר יותר מלרוב המאתרים, ותכונה חיונית לכל מי שעוסק בלכידת יצורים שעשויים להרוג אותך במגע – חוש שימור עצמי מן המעלה הראשונה. אנדרו לא ידע זאת, אבל הוא היה המצטיין הכיתתי בכל הנוגע לאינסטינקטים השרדותיים. הפסיכולוג הראשי של האקדמיה אפילו פרסם על זה מאמר. "דומה שרמת התפיסה של הנבדק, שבמצב רגיל היא מתחת לחציון של עמיתיו, עולה לאחוזון העליון של האוכלוסייה מרגע שהוא ניצב בפני סכנת חיים". בפסקה אחרת המאמר טען הפסיכולוג ש-"לנבדק מעין 'חוש שישי' בכל הנוגע למגע עם אורגניזמים קטלניים". התיאוריה הרווחת ביותר שהתיימרה להסביר את התופעה גרסה פשוט שאחד מאבותיו של הנבדק היה אוסטרלי, ולכן היה מורגל שכל יצור שהוא פוגש עלול להרוג אותו.
"… אז אני יושבת בסיפון הטיסה העליון, לא רגע, התחתון, ומי נכנס? לא תנחשו. טוב, אני אגלה לכם – פיט מהנדסה. לא הגבוה, אלא פיט הג'ינגי. אה, כן, כן זה בעצם היה על הסיפון העליון. בכל מקרה פיט נכנס…" אנדרו והצוות הרגיל שלו אכלו את ארוחת הבוקר בצוותא, ובשתיקה. היו שם מיץ' הטייס, קוסלובסקי (איש לא ידע מה שמו הפרטי) שהיה המאתר הבכיר, ואמנדה, שבדומה לאנדרו הייתה מאתרת זוטרה. רק גרטי לא הפסיקה לדבר. גרטי הייתה הוטרינרית/חובשת שלהם. תפקידה היה לתת מענה ראשוני לבעלי החיים שנפגעו בעת הלכידה, או לקורבנות השריטות והנשיכות שלהם, כלומר חבריה לצוות. זו הייתה רק המשימה השלישית שלה, והשגרה טרם נתנה בה את אותותיה. "… קורע הפיט הזה. בכל מקרה, שמעתם? יש משימה מיוחדת היום. ואוו, אני פה רק חמישה חודשים וכבר יש משימה מיוחדת. אתם חושבים שזו משימת צלילה? אף פעם לא צללתי. כלומר צללתי, אבל רק בסימולטור…" אנדרו מזג לעצמו עוד כוס קפה, וניסה ללעוס את הטוסט שלו חזק יותר, כדי שהרעש יעמעם קצת את שטף הדיבורים הבלתי פוסק. "…ואז היא אמרה לי – 'את יודעת שזו לא הידית הנכונה, כן?' – ממש התפדחתי. בכל מקרה זה לא מה שרציתי לספר…". הטוסט נגמר ואנדרו התחיל לתהות מה יקרה אם ינסה להפעיל את המאלחש שבתיק הציוד על האוזניים שלו, והאם זה יפתור את הבעיה. או אולי כדאי לנסות את המאלחש ישירות על גרטי?
הגאולה הגיעה בדמותה של ראש מחלקת הסיור, שנעמדה מול השולחן. אחרי שחיכתה בנימוס לרגע של שקט, כחכחה בגרונה, וגרטי סוף סוף השתתקה. המרפק שנעצה בה אמנדה גם עזר. "סרן קוסלובסקי וסגן ראצ'ט, התייצבו בבקשה בחדר תדריכים 12."
רעידות קלות בלבד הורגשו כשסרן פיונה ניווטה את סיירת השטח אל תוך האטמוספירה הירקרקה של הכוכב. הם שייטו בגובה של כמה קילומטרים לכיוון תת-היבשת הדרומית, ועד מהרה חצו מן החלק המואר של הכוכב אל חלקו החשוך. כמו רבים מכוכבים מסווג M היה הכוכב בעל ירח יחיד, שבקושי נראה בשמי הלילה. חלון המשימה נבחר בקפידה בכדי להבטיח חשיכה מירבית. במשך דקות ארוכות ריחפה הסיירת בדממה כמעט מוחלטת כמאתיים מטרים מעל למבנה שבפאתי היישוב. זו הייתה כיפה גסה למדי, עם פתחים שנקבעו כדלת וחלונות. כצפוי בציביליזציה עם ציון 4.2 בסולם היקמן-בוזי, את המבנה הקיפו כמה מבנים חקלאיים גסים, ושדה נפרש לאורך כמה מאות מטרים מדרום למתחם. המקומיים גידלו בעיקר גידולים דמויי תירס. אנדרו ניסה להכין מהם פופקורן, אבל הניסוי הסתיים במפח נפש ובזוג מדים שלשם שינוי רק נשרף. אנדרו ערך בדיקה אחרונה של הציוד והחל להתכונן לנחיתה.
"טוב, את השמועות כבר אי אפשר לעצור, אז בואו נצלול ישר אל הפרטים". על המרקע הופיעו תצלומי אוויר של מה שבכדור הארץ היה זוכה לכינוי כפר. אנדרו סקר את הנוכחים בחדר תדריכים מס' 12. היו שם הרגילים למשימות המיוחדות – פיונה הטייסת, ביל פולמן שהיה יריבו הלא כל כך ידידותי של קוסלובסקי, קוסלובסקי כמובן, ודוקטור פאולה, הוטרינרית הראשית. בנוסף אליהם היו כמה פרצופים מוכרים למחצה ממחלקת המודיעין הפלנטרי. בפינה ישב גם הפסיכולוג הראשי של הגלינדה.
"לפניכם נקודת התיישבות של התרבות המקומית", התחילה מפקדת המחלקה בתדריך.
"למה אנחנו מתקרבים כל כך לאיזור מיושב?", קטע אותה קוסלובסקי. "שוב לוכדים פרה? בגלל זה שלפתם אותנו מהצוותים שלנו?" לכל חיות המשק המאתרים קראו פרות. זה היה יותר נוח מלזכור את כל שמות המינים השונים שנתקלו בהם.
המיי'גור התעלמה מההפרעה והמשיכה בתדריך. "אתם תרדו בכסות החשיכה, ותפעלו ביעילות על מנת להבטיח ביצוע חלק ונטול תקלות של המשימה."
"מה המשימה?", שאל קוסלובסקי.
"עליכם להגיע אל המבנה שבנקודת הציון המופיעה בתיק המשימה, תוך שאתם נעים בחשאיות מירבית, ולהביא לסיום מוצלח של הפעולה".
"מה הפעולה?", שאל קוסלובסקי.
"עליכם לאתר וללכוד אורגניזם ייחודי, למען מחקר חדשני".
"איזה אורגניזם?", שאל קוסלובסקי. הוא אהב לשאול שאלות.
"קוסלובסקי, תפסיק להקשות. המשימה ברורה ומוגדרת היטב. אין צורך בשאלות קנטרניות".
פיונה החלה להנמיך את ספינת הסיור אל מרכזו של השדה. אנדרו דווקא הצטער שקוסלובסקי לא הקשה יותר. אולי זה היה נותן להם סיכוי להתחמק. הסיבה היחידה שכולם הסכימו בסופו של דבר לצאת למשימה היתה איום מפורש בהצבה מחודשת על סיפון האנדיורנס. קציני הצי היו מספרים לילדיהם סיפורי אימה על הקפטן של האנדיורנס, ועל חיבתו לכוכבי לכת געשיים. מחלקת הכוויות על סיפון האנדיורנס זכתה שלוש שנים ברציפות בפרס על מחקרים פורצי דרך בטיפול בכוויות דרגה 3, ולאחרונה עלה שמו של מנהל המחלקה כמועמד לקבל פרס נובל על תגליתו המהפכנית בדבר קיומן של כוויות דרגה 4. קוסלובסקי, ביל פולמן ואנדרו יצאו החוצה, והחלו לפלס את דרכם בין גבעולי התירס הנפיץ. אנדרו מלמל קללות חרישיות בעת שפסעו בדממה. הוא לא רצה להיות שם. אף אחד מהם לא רצה להיות שם. חוץ מביל פולמן. הוא חייך באקסטזה והוביל את הכוח בחדווה.
"אני לא מבין אתכם", אמר להם כשהיו באמצע ההכנות למשימה. "קיבלנו הזדמנות של פעם בחיים, לקחת חלק ממשימה הסטורית, ואתם בוכים לי כמו ילדים קטנים." חוץ מן הטון המתנשא הקבוע של ביל גם היה לו זקן צרפתי, מה שהצדיק בעיני אנדרו לשנוא אותו ואת כל מה שיוצא לו מהפה.
"אין לך שום בעיה עם המשימה הזאת"?, שאל קוסלובסקי בזעף. "שום תהיות מוסריות?"
"אני סומך על דר' פולסון. אם הוא אומר שזה בסדר, אז זה בסדר".
"אתה לא מוסגל לחשוב בעצמך?". אנדרו הופתע כמו כולם כשהבין שמי ששאל את השאלה היה הוא עצמו. "ראצ'ט, אל תתחיל גם אתה. כשתהיה ותיק כמוני בעסק הזה תהיה לך זכות דיבור. כולכם פה צבועים – מה אתם חושבים שקורה לכל הפרות לכאורה שאתם כל כך אוהבים ללכוד? הן לא סובלות? מה ההבדל?"
"אל תהיה אדיוט", ענה קוסלובסקי. "אתה יודע היטב שיש הבדל – בתפיסה, בתודעה, בהשפעה הפסיכולוגית והחברתית. שלחו אותנו לעשות עבודה מלוכלכת, הכל כדי שהחברה בחלוקים הלבנים יוכלו להתמוגג מהמחקרים המיותרים שלהם. אל תפגעי פאולה". הוטרינרית בעלת החלוק הלבן הנהנה בראשה לאות הזדהות דווקא.
"ומי שם אותך להחליט אם זה מיותר או לא?", נזף ביל. הצוות המשיך בבדיקת הציוד בדממה.
"זה בכלל לא משנה", אמר פתאום אנדרו לאחר כמה דקות. "גם אם המחקר חיוני, זה לא מוסרי לערוך אותו בלי הסכמה".
"הסכמה של מי? או של מה? 4.2 היקמן-בוזי ואתה רוצה שמשהו יסכים איתך? תגיד תודה שהם לא ינסו לאכול אותך", ענה לו ביל.
קוסלובסקי נעץ בביל מבט זועם, מהול ברחמים. "ביל, אני שונא אותך כמו אח, ואני בספק אם אתה הרבה מעל 4.2, אבל אפילו אותך לא הייתי רוצה להראות נחטף כך סתם".
"כולכם השתגעתם לחלוטין. לחטוף? זה מה שאתה חושב שאנחנו עושים? אנחנו מדענים. אתם בכלל לא מבינים מה הולך על הספינות האחרות. בהשוואה אליהם אנחנו הפאקינג דלאי-למה. עכשיו תפסיק להתעסק בשטויות ובואו תעזרו לי לגלגל את רתמות הריסון".
"פאקינג חוטפים", חשב לעצמו אנדרו בזמן שסחבו את היצור המסכן בחזרה אל חללית הסיור. מנועי הדחף הרימו את הספינה בדממה, מותירים אחריהם קרקע חרוכה בתבנית אופיינית. אנדרו הביט באדמה המתרחקת. "מעניין מה השכנים שלו יחשבו כשיראו את כל המעגלים האלה באמצע השדה שלהם…"